שיתוק מיתרי הקול

סיבות עיקריות

הסיבות העיקריות לשיתוק מיתר הקול הינן חבלה לצוואר, ניתוח בצוואר או בחזה, גידול, אירוע מוחי או זיהום וירלי. כל מקרה של שיתוק מיתר מחייב ראשית בירור למציאת הגורם לפגיעה טרם החלטה על טיפול.

תלונה אופיינית

כתוצאה משיתוק המיתר נותר מרווח בין המיתרים בזמן דיבור או בליעה הגורם לבריחת אויר וצרידות או לחדירת מזון לקנה ושיעול.

תלונות אופייניות הינן: צרידות, עייפות קולית, שיעול בזמן שתיה או אכילה.

בדיקות

האבחנה נעשית באמצעות בדיקת מיתרי קול (לרינגוסקופיה) המאפשרת לצפות במיתרים ולהעריך את מידת התנועתיות שלהם. בדיקות הדמיה נוספות עשויות להידרש לצורך איתור הגורם לשיתוק.

טיפולי קול ובליעה

ההחלטה הטיפולית תלויה בסיבה להופעת שיתוק המיתר, משך השיתוק ומידת חומרת הסימנים.

במקרים רבים מומלץ להתחיל בטיפול קולי ו/או תרגולי בליעה עם קלינאי/ת תקשורת. טיפול זה מסייע בשיפור השליטה על הקול ובהפחתת התסמינים. בחלק מהמקרים תנועתיות המיתר עשויה לחזור באופן ספונטני תוך מספר חודשים.

פעולות במיתר הקול

במקרים בהם הטיפול השמרני אינו מספק, ניתן לבצע פעולה להזרקת חומר מילוי למיתר הקול המשותק. הפעולה מבוצעת בהרדמה מקומית (במסגרת מרפאתית), או בהרדמה כללית (בחדר ניתוח) ומטרתה לקרב את המיתר המשותק למיתר הפעיל כדי לאפשר סגירה טובה יותר בזמן דיבור ובליעה.

יש לציין שחומרי המילוי נוטים להיספג במסגרת זמן של חודשים עד שנים ולכן תתכן עם הזמן הישנות חלקית של הצרידות.

אפשרות טיפול נוספת הינה ניתוח להכנסת תותב.

במקרה של שיתוק ממושך מעל שנה ניתן להכניס תותב למיתר הקול הדוחק ומקרב את מיתר הקול המשותק למיתר הנגדי. הניתוח כרוך בצלקת צווארית קטנה.

השפעת התותב אינה נסוגה עם השנים,

סיכונים/סיבוכים

כמו בכל הליך רפואי, קיימים סיכונים קלים הכוללים כאב מקומי, שינוי זמני באיכות הקול ודימום מקומי. הסיכונים נדירים ורוב המטופלים חווים שיפור משמעותי בתפקוד הקול לאחר ההליך.

הנחיות לאחר ניתוח

לאחר הפעולה יש להקפיד על מנוחה קולית למס' ימים, שתיית נוזלים מרובה והימנעות ממאמץ קולי. מעקב רפואי חשוב להערכת התוצאות ולתכנון המשך הטיפול.